פסק-דין בתיק ע"א 49140-11-12

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקוה (כב' השופטת א' רוטקופף) מיום 16.10.12, שבו דחה בית המשפט, מחמת התיישנות, תביעה שהגיש המערער נגד המשיב למתן חשבונות.

רקע

המשיב הוא עו"ד והמערער היה לקוחו לצורך טיפול בגביית חובות, בדרך של  הגשת תובענות וכן שטרות ושיקים לביצוע באמצעות ההוצאה לפועל. תחילת ההתקשרות בין הצדדים הייתה בשנת 1984, כאשר המערער המציא למשיב תיקי לקוחות, לגרסתו כ 150 תיקים, שעיקרם הליכי גבייה בהוצאה לפועל.

לטענת המערער מאז מסירת התיקים למשיב הוא פנה אליו פעמים אין ספור, מתוכן פעמים רבות בכתב, בדרישה לקבל דו"ח על פעולותיו ומצב התיקים, לרבות הגבייה בהם, אך לא נענה.

בחודש מאי 2011, 27 שנים לאחר ההתקשרות, הגיש המערער את תביעתו למתן חשבונות. לכתב התביעה צירף המערער כמות ניכרת של מכתבים שכתב למשיב ושזה השיב לו, רובם מהשנים 2010 - 2011, וכן מכתבים בודדים מהשנים 1996, 1998, 2008, ו-2009. במהלך הדיון הגיש המערער מכתבים רבים  נוספים.  

בכתב ההגנה טען המשיב להתיישנות. עוד טען המשיב שכבר בשנת 98' הודיע למערער בכתב כי חזרו מכתבים ששלח לחייבים, לכתובות שמסר לו המערער, וביקש כי זה יפנה למשרדו. זאת לאחר ביום 2.2.93 פנה המערער אל המשיב במכתב (נספח ז' בערעור) שבו טען נגד אי המצאת דוחות ואיים בהגשת תביעה משפטית.  בעקבות מכתב זה חידשו הצדדים את הקשר לצורך טיפול ב 39 תיקים שנותרו.

פסק הדין נושא הערעור

חרף טענת ההתיישנות שמע בית המשפט ראיות ורק לאחר מכן נתן את פסק דינו.

השאלה המרכזית שבה דן בית משפט קמא הייתה שאלת ההתיישנות. המערער טען וטוען לפנינו כי מדובר ביחסי נאמנות, שאין לגביהם התיישנות אלא מרגע כפירת הנאמן בנאמנות, בעוד שהמשיב טען כי הודיע למערער פעם ופעמיים כי אין דוחות נוספים למסור לו, ומאז הודיע זאת בשנת 2003, חלפה תקופת ההתיישנות. עוד טען המשיב כי היה ברור למערער שהמשיב דוחה את דרישותיו, המערער עצמו התרה במשיב לא אחת כי יפנה לערכאות, אך התמהמה בכך שנים ארוכות, באופן שבשנת 2011 מבקש הוא דוחות על תיקים שמסר למשיב 27 שנים קודם לכן.

בהסתמך על עדותו של המערער מצא בית המשפט כי המערער הבין ממכתבו של המשיב מיום 28.4.03 (נספח י"ז), כי המשיב לא יתן לו את מה שהוא מבקש  "ולא משנה למה" (פס"ד עמ' 7 ש' 9-1). על כן, קבע בית המשפט, כי מרוץ ההתיישנות התחיל במועד זה, לכל המאוחר, שעל כן התיישנה התביעה.

בית המשפט התייחס גם לגוף התובענה וקבע כי המערער עמד על המשמר והיה מעודכן בכל הקשור בניהול תיקיו וגביית החובות.

בית המשפט לא דן בטענת המערער כי מדובר ביחסי נאמנות, שעל כן מרוץ ההתיישנות בעניינה מתחיל רק במועד שבו כפר הנאמן בנאמנות.

טיעוני הצדדים

לפנינו טען ב"כ המערער כי מעולם לא הבהיר המשיב למערער כי הסתיימו יחסי הנאמנות ביניהם, וחרף מכתבים שונים ששלח המשיב, הוא תמיד הסכים להמשיך ולברר את טענות המערער.

המשיב עמד על טענתו כי הבהיר את הדברים למערער, במיוחד במכתב מיום 24.8.03 הנ"ל, וכי גם ממכתבים אחרים שכתב עולה כי הבהיר למערער שמסר לו את כל אשר היה צריך למסור לו.

עוד טען המשיב כי טענת המערער שהפסקת מרוץ ההתיישנות תלויה במועד הכפירה בנאמנות הייתה משום שינוי חזית אסור, שעל כן בצדק לא דן בה בימ"ש קמא.

דיון והכרעה

לאחר עיון בטענות הצדדים אנו סבורים כי דין הערעור לדחייה.

ראשית אנו סבורים כי יש ממש בטענת המשיב שטענת הנאמנות שטען המערער הייתה שינוי או הרחבת חזית ולא היה מקום לדון בה כלל, לאחר שהצדדים רשמו בתחילת הדיון את התנגדותם לכל שינוי או הרחבת חזית.